פסק-דין בתיק ב"ל 37794-04-11

1.         ועדה רפואית לעררים קבעה בתאריך 28.2.11, כי למערער 10% נכות בגין ליקוי בברכו השמאלית, שהינו פועל יוצא של תאונת עבודה מתאריך 24.9.01.

            עוד קבעה הועדה הרפואית, כי אין לקשור את כאבי הגב מהם סובל התובע, לאותה תאונת עבודה מ-24.9.01.

על החלטתה זו של הועדה הרפואית לעררים הגיש המערער את הערעור שלפני.

2.         סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה1995- (להלן - החוק) קובע, כי:

            "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני     בית דין אזורי לעבודה..."

אשר על כן, מוטל עלינו לבדוק, האם קיים פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה הרפואית לעררים.

3.         בטרם נדון בטענותיו של המערער, אשר פורטו בהרחבה בהודעת הערעור מ-24.8.11,           המשתרעת על פני 31 עמודים ו-17 נספחים, נציין כי התרשמנו שהמערער, כמו גם בא כוחו,        מאמינים וסוברים, שקיים קשר סיבתי בין בעיות הגב מהן סובל המערער, לבין התאונה מ-   24.9.01, וכי נגרם למערער עוול בהחלטות הועדות הרפואיות השונות.

            על המערער להבין את מסגרת הבירור המתבצע על-ידי בית הדין לעבודה, בעת שמיעת         ערעור.

            ככלל, בית הדין לעבודה בוחן, אך ורק אם קיים פגם משפטי בהחלטת הועדה, ואינו שם את            שיקוליו במקום שיקולים רפואיים של רופאי הועדה. בית הדין אינו שם עצמו במקום         מומחה לרפואה, ואינו קובע דרגת נכות.

עניין זה אף הובהר למערער במסגרת פסק-דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה בו צוין, כי אף אם טענותיו של המבקש הינן מוצדקות, הרי הכלל הינו שבית הדין אינו מחליף את שיקול דעת הועדה בשיקול דעתו.

            עוד ובנוסף נציין, כי בית הדין לעבודה אינו קובע בעצמו, קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי             בגבו של המערער לבין תאונת העבודה מ-24.9.01, שהוכרה ככזו על-ידי המשיב.

            סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, קובע, כי בסמכות הועדה       הרפואית לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה, ובאיזו מידה.

            מרגע שפקיד התביעות מכיר באירוע תאונתי כ"תאונת עבודה", והמבוטח טוען לנכות בגין   תאונה זו, עניינו של המבוטח עובר לועדה רפואית, וזו אף מתייחסת לכל פגימה נוספת   שהמבוטח טוען כי נגרמה לו כתוצאה מאותו אירוע תאונתי, גם אם הפגימה התפתחה בשלב מאוחר יותר ולא ביום האירוע התאונתי, ולאו דווקא באותו מקום בו ספג המבוטח את        החבלה הראשונית. 

            רק כאשר פקיד תביעות דוחה תביעה של מבוטח, ולא מכיר בקיומה של "פגיעה בעבודה",   דן בית הדין בשאלת קיומה של "פגיעה בעבודה", לרבות בשאלת הקשר הסיבתי בין אירוע       תאונתי לבין הנזק לאורגניזם שנגרם בעקבותיו. לא זה המקרה שלפנינו.

4.         המערער אף טען במסגרת ערעורו ובטיעוניו לפנינו, כי הועדות הרפואיות הפעילו שיקולים    זרים וגילו כלפיו עוינות.

            לפני בית הדין מונח פרוטוקול הדיון של הועדה הרפואית לעררים, הרלוונטית מתאריך        28.2.11, אשר על החלטתה הוגש הערעור.

            בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, קיימת הוראה     מפורשת המחייבת את הועדה לרשום בפרוטוקול את דיוניה (תקנה 24), וזכותו של המבוטח        לקבל העתק מהפרוטוקול, ושעה שהוא סבור שהפרוטוקול אינו משקף את דיוני הועדה, הוא יכול לפעול ולסתור את האמור בהם.

            אשר על כן, ככל שטענת המערער היתה, כי הועדה הרפואית הרלוונטית גילתה כלפיו עוינות,            שיש בה כדי להצביע על פגם בעבודתה, היה עליו להגיש תצהיר מטעמו ולפרט בתצהיר את         טיעוניו בעניין, על מנת לאפשר למזכיר הועדה, או למי מבין הרופאים שישבו בועדה, להגיב        על כך.

בענייננו, המדובר בטענות שהועלו באופן כללי ע"י המערער, כאשר העוינות הנטענת, הינה אי הסכמת הועדה לקבל את עמדת המערער וחוות הדעת מטעמו, באשר לקיום הקשר הסיבתי.